הבסיס לכישרון במשחק הכדורגל הוא הטכניקה האישית.
צפיתי לאחרונה במספר משחקים של ליגת העל וכמובן במשחקים מליגות אחרות בעולם.
אני נדהם כל פעם מחדש ביכולת הטכנית המוגבלת של שחקנים רבים, וממספרם המועט של השחקנים בעלי יכולת טכנית גבוהה.
הבסיס לכישרון במשחק הכדורגל הוא הטכניקה האישית.
מהי טכניקה אישית?
שליטה בכדור, כדרור, עצירת כדור, מסירה בכל חלקי כף הרגל, דיוק במסירה, רגש במסירה, הגבהות מדויקות, בעיטה לשער ודיוק בבעיטה, יכולת מסירה ובעיטה בשתי רגליים, עצירה בחזה, נגיחה ועוד...
לכך יש לצרף את הטכניקה בזוגות שלשות ובחלקי קבוצה, כדי לשלב בתנועות הטכניות את הדבר שמאפיין ביותר את הכדורגל המודרני: מהירות תגובה ומהירות ביצוע גם בשטחים קטנים. הטכניקה היא היופי של המשחק, היא האמנות במשחק, היא זאת שהופכת שחקנים לאלילים.
ההרגשה שלי, שבכדורגל המודרני אנו מזניחים את הטכניקה האישית לטובת משחקונים מסוגים שונים.
שחקן מוכשר שקיבל בסיס רחב של טכניקה בצעירותו יכול להגיע לביצועים טכניים מרהיבים ואפילו גאוניים, ועדיין יוכל להגיע לביצועים יותר טובים אם ימשיך להתאמן בטכניקה על כל מרכיביה.
בגילאים הצעירים יש לדעתי לפתוח כל אימון בטכניקה אישית או בזוגות ולעבור לאט לאט לטכניקה קבוצתית, צריך להקדיש זמן רב לטכניקה בכל אימון ולא הייתי פוסל גם לכלול את הטכניקה האישית ובזוגות, בקבוצות המקצועניות.
בליגות הבכירות באירופה אנו רואים רמה טובה יותר של טכניקה מאשר בארץ, ועדיין מספר ההגבהות הלא מדויקות, איבודי הכדור, חוסר היכולת לכדרר והבעיטות הלא מדויקות לשער הן קצת מטרידות, במיוחד שמדי פעם אנו רואים את גאוני הכדורגל (הבודדים לצערי) מבצעים טכניקה גבוהה וקסומה.
אנא, אל תהססו לאמן טכניקה עוד ועוד. תתעקשו על איכות התנועות הטכניות, ותראו שהשחקנים באופן אישי וגם הקבוצה כולה יגיעו לרמת משחק גבוהה יותר.