ראשית יש לציין שמאמנים במחלקות נוער ובליגות נמוכות כנראה מפוטרים פחות מאשר בליגות המקצועניות.
האחרונים שאני מאשים בירידה במעמד המאמן הם המאמנים עצמם, שהריי הם מנסים להתפרנס בכבוד ובעלי הקבוצות מחתימים אותם על חוזה מרצון ובהנחה שהם הטובים ביותר לאמן את קבוצתם בעונה זו או אחרת.
מעמד המאמן תלוי רבות באופיו של המאמן וביכולת שלו להתמודד עם לחצים ובמיוחד עם בעלי הקבוצות, המאמן חייב לראות את עצמו כמומחה בתורת האימון וביכולת לנהל קבוצה מבלי להזדקק לעצות ממקורבים ומהמנהלים, למעט הצוות המקצועי.
בעלי הקבוצות צריכים לדעת להתמודד עם הפסדים וכישלונות ולהיות מסוגלים להבחין בין דרך לבין הפסד זה או אחר, הם אלו שצריכים לבדוק את דרכו של המאמן, הרעיונות שלו והדרכים בהן הוא מתכונן לאמן את הקבוצה ולנהל אותה מבחינה מקצועית. כדאי שאותו מאמן יפרט את אני המאמין שלו ומהן הדרכים שלו להשגת מטרותיו.
המאמן צריך להיות משוכנע בדרך שלו להשגת המטרות ולבדוק מבעוד מועד את הסגל העומד לרשותו ולהתאים את רמת הציפיות מהקבוצה לרמת הכישרון של הקבוצה. אין לאפשר לאנשים לא מקצועיים לתת עצות בנושאים מקצועיים, אנשי ניהול ובעלים של הקבוצה יכולים לטפל אך ורק בבעיות הקשורות לניהול.
הגדרת תפקידים יכולה לאפשר למאמן להתמיד בדברים החשובים ביותר: בניית צוות שחקנים, האימונים, ההכנה למשחקים ושיפור איכות השחקנים.
כשמעמד המאמן בשפל, מעמד המועדון בשפל. פיטורים על רקע של אי התאמה בין המאמן לקבוצה, או הגעת המאמן למסקנה שאינו יכול יותר לתרום לקבוצה יהיו מכובדים ומקובלים.
פיטורים לאחר הפסד כאשר קול ההמון קורא לפטר את המאמן מורידים את דרגת המאמן ומי שהחתים אותו לשפל.
המסקנה שלי היא, שהורדת מעמד המאמן לשפל, היא סימן להתנהגות לא מכובדת ולא מכבדת.